הצטרפות ישראל לפרוטוקול מדריד - רישום סימולטני של סימני מסחר בעולם

לפני ארבע עשרה שנים התקבל פסק דין חדש ומהפכני אשר הפך על פיה את שיטת פרשנותם של חוזים אשר היתה נהוגה עד אותו המועד, והותירה את עולם המשפט באי וודאות משפטית. אותו פסק דין קבע כי בית המשפט יפרש חוזה על פי שילוב של לשון החוזה ונסיבות חיצוניות ללשונו, ובמקרים מסוימים אף על פי אמות מידה אובייקטיביות הנהוגות בחוזים מסוגו, באופן אשר הסתיים לא אחת בקריאת תניות שלא קיימות בחוזה, אל תוכו, על ידי בית המשפט. האם פסק הדין שניתן לאחרונה פותח פתח ליציבות בפרשנות חוזים?

הזכות להתאגדות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת של בעלי מניות בחברה, עומדים כעקרונות על בדיני התאגידים ומאפשרים בעצם חלק ניכר מהפעילות העסקית במשק. אלא שעקרונות אלה עלולים להוות כלי בידי בעלי מניות להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות המפריד ביניהם ובין החברה שבבעלותם, לצורך השגת מטרות שאינן כשרות, תוך תרמית הציבור ולקבל את ההגנה מפני אחריות אישית למעשים אלו. במקרים אלו יש לפנות להליך של הרמת מסך בין החברה ובין בעלי מניותיה וחיוב אישי של בעלי המניות בחובות החברה. המאמר להלן סוקר בקצרה את תולדותיו של הליך הרמת המסך ואת הנסיבות והתנאים בהם יבוצע בדין הישראלי.

האם ניתן לרשום סימן מסחר על סיסמאות (סלוגנים)? אם כן, מה המבחנים שעל אותה סיסמא לעמוד בהם על מנת לזכות ברישום כסימן מסחר. רשם סימני המסחר בחן לאחרונה סיסמא וקבע את אמות המידה.

בעלי חברות, ובעיקר חברות טכנולוגיה בתחילת דרכן התלויות בהון ראשוני קטן או אף מתנהלות ללא הון ראשוני כלל,  מתחבטים לא אחת בשאלה כיצד לתגמל את עובדיהם, בעיקר עובדים איכותיים אשר נדרשים למיזם או לעסק על מנת להקימו ולפתחו, וכיצד יוכל להתחרות בתנאי העבודה האטרקטיביים אשר מוצעים לאותם העובדים בשוק. בעלי חברות מסוג זה נדרשים ליצירתיות בתגמול עובדיהם ולפיכך השתרשה בשוק השיטה של תגמול עובדים באמצעות הקצאת אופציות או מניות של החברה לעובדים.