פורסם ב 3/2/2010 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
על פי החוק במדינתנו, הדרך הבלעדית לחלק רכוש לאחר המוות, הינה על דרך של צוואה בלבד. אדם אשר מבטיח או מתחייב כי לאחר מותו, הכספים יועברו למאן דהוא, הבטחה זו אין לה כל תוקף. כך גם, אם אדם שומר כספים לטובת אחר, כדי שאלה יעברו לאחר אחרי מותו, גם אז, אם אותו אדם אינו נותן הוראה מפורשת בענין זה בצוואה, הרי שאין לכוונתו כל תוקף ואי אפשר לקיימה
מסתבר שלבגידה לא בהכרח יש השלכות משפטיות, והדבר תלוי רבות היכן מנהלים את הסכסוך, בבית הדין הרבני או בבית המשפט האזרחי לענייני משפחה. עם זאת, בשנים האחרונות, גם בית הדין הרבני מוגבל בהחלטות שלו, בעקבות ביקורת של בג"צ. ראו להלן פסק דין תקדימי אשר קבע כי אף אם במקרים מסויימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק התא המשפחתי, עדיין אין בכך כדי להצדיק פגיעה בזכויותיו הכלכליות והרכושיות.
גם אם בצוואה אנחנו מצווים את הכספים שלנו בקופות הביטוח, הגמל, ההשתלמות לאדם מסויים, זה לא יועיל לנו, אם לא מסרנו הודעה לחברת הביטוח בדבר זהות המוטב. הכספים יועברו אך ורק על פי המוטבים אשר רשומים בפוליסה.
ייפוי כוח מתמשך מהווה גלגל הצלה ברגעים קריטיים. יכולתו להעצים משפחות, לזרז קבלת החלטות ולכבד משאלות שנקבעו מראש הופכת אותו לאבן יסוד בשמירה יזומה על האינטרסים המשפחתיים.
ייפוי כוח מתמשך הוא כלי מרכזי, המציע למשפחות שליטה ויעילות בקבלת החלטות קריטית, במצבי אי כושר קבועים או זמניים