פורסם ב 5/6/2010 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
האם מתחשבים ברצונו של נער מתבגר בקביעת משמורתו?
התשובה אינה פשוטה כלל. אמנם, קיימת נטייה לחשוב כי ילדים מתבגרים יודעים היטב מה הם רוצים ובגילם, הם אף עומדים על דעתם ומתעקשים עליה.
ואולם, כאשר המדובר בקטינים בכלל ובפרט בילדים להורים המצויים בסכסוך גירושין, פעמים רבות ההורים משתמשים בילדים כדי לפגוע בבן הזוג והילדים עוברים הסתה, אשר משבשת עליהם את דעתם.
אגב – ההסתה אינה חייבת להיות כזו שמקבלת ביטויים חיצוניים בולטים ואמירות קשות כנגד ההורה השני ותתכן גם הסתה, הרסנית באותה מידה, הננקטת מתחת לפני השטח, בכך שהורה אחד מסרס את מקומו של ההורה השני בחיי הילד והמשמעות שיש לו בחיי הילד. הסתה כזו, נעשית באופנים שונים של התנהגות, אשר מעבירים לילד מסר שההורה השני אינו כשיר מספיק לשמש כהורה.
עוד ראוי לציין כי פעמים רבות, ההורים כל כך עסוקים בסכסוך, שהם אינם מבחינים כלל בעובדה כי בהתנהגותם הם מסיתים את הילד כנגד ההורה השני. והם אף יטו להכחיש הסתה זו.
מכל מקום, מלאכתו של בית המשפט במצב כזה, כמו גם של מערכת הרווחה היא קשה.
נקודת המוצא היא טובת הילד וזוהי אמת המידה המנחה את ביהמ"ש בענייני משמורת. משמעותה היא בין היתר כי יש לתת משקל לרצונו המוצהר של הקטין, בקביעת המשמורת עליו וככל שהילד גדול יותר, כך המשקל שיש לתת לרצונו הוא גבוה יותר. ולעיתים יינתן לו משקל מכריע – אך הכול כפוף לכך שאכן רצונו המוצהר של הילד הינו רצונו האמיתי, ושרצון זה תואם גם את טובתו.
כך למשל, בעניין שנידון לאחרונה, עתר אב לקבל משמורת על בנו בן ה- 15 והבן הביע את רצונו לעבור להתגורר עם אביו.
ביהמ"ש בחן את מערכת היחסים בתוך המשפחה ואשר נוצר כתוצאה מהסכסוך בין הצדדים וקבע כי באותו מקרה על אף שהילד הצהיר כי רצונו להתגורר עם אביו, הרי שלמעשה ביהמ"ש השתכנע כי קיים חשש אמיתי שרצון הילד נובע מהסתה ואינו רצון כן ואמיתי.
עם זאת, נוכח גילו של הילד אשר מחייב מתן משקל משמעותי לרצונו, קבע ביהמ"ש כי יש מקום להרחיב את הסדרי הראיה והלינה, על מנת להתאימם למציאות שנוצרה בפועל.
|
|
ייפוי כוח מתמשך מהווה גלגל הצלה ברגעים קריטיים. יכולתו להעצים משפחות, לזרז קבלת החלטות ולכבד משאלות שנקבעו מראש הופכת אותו לאבן יסוד בשמירה יזומה על האינטרסים המשפחתיים.
ייפוי כוח מתמשך הוא כלי מרכזי, המציע למשפחות שליטה ויעילות בקבלת החלטות קריטית, במצבי אי כושר קבועים או זמניים
נדמה כי הדעה הרווחת בציבור הינה כי אדם שהלך לעולמו, והותיר אחריו אישה וילדים קטנים, הרי שרכושו וזכויותיו עוברים לאישה בלבד. לא כך הם פני הדברים. ראשית, מי שאינו טורח לערוך צוואה, יחולקו זכויותיו על פי הוראות חוק הירושה, היינו על פי ההיגיון והמוסר של אותם אנשים אשר ניסחו את החוק ויצרו אותו. הגיון זה - אינו בהכרח מתאים לרצונו ועמדותיו של המצווה.
מדוע נקודת המוצא של הדין לגבי בני זוג, הוא שיתוף בנכסים? מדוע לא לקבוע כי כל אדם אחראי באופן בלעדי לזכויותיו וחסכונותיו ונכסיו? מדוע העובדה כי אדם הוא נשוי, יוצרת זיקה ושיתוף של בן הזוג בפועלו ועמלו של משנהו? בתי המשפט רואים בנכסים שנצברו על ידי אחד הצדדים, במהלך חיי הנישואין, כנכסים אשר גם לבן הזוג, זכויות בהם. ישאל המתעניין, מדוע אדם אשר עבד כל חייו והשקיע וצבר נכסים, ובת זוגתו לא עבדה, צריך לחלוק עמה את כל אשר עמל למענו?
בימים אלה, דחה ביהמ"ש למשפחה בראשל"צ את עתירתו של אדם, אשר ננטש על ידי הוריו וגדל אצל סבו וסבתו, כבנם לכל דבר וענין, לזכות בירושתם, ככל יתר ילדיהם. למעשה, בקביעתו, חזר ביהמ"ש על הוראות החוק הברורות בענין זה. החוק בארץ קובע כי רק מי שאומץ כדין, והדגש הוא אימוץ כדין, כחוק, אזי הוא זכאי לרשת את מאמצו כאילו היה ילדו הביולוגי. הפסיקה והספרות המקצועית מדגישים, כי בהעדר צו אימוץ רשמי, פורמלי, לא נוצר קשר של אימוץ לפי הדין הישראלי.
Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016
