פורסם ב 5/6/2010 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
האם מתחשבים ברצונו של נער מתבגר בקביעת משמורתו?
התשובה אינה פשוטה כלל. אמנם, קיימת נטייה לחשוב כי ילדים מתבגרים יודעים היטב מה הם רוצים ובגילם, הם אף עומדים על דעתם ומתעקשים עליה.
ואולם, כאשר המדובר בקטינים בכלל ובפרט בילדים להורים המצויים בסכסוך גירושין, פעמים רבות ההורים משתמשים בילדים כדי לפגוע בבן הזוג והילדים עוברים הסתה, אשר משבשת עליהם את דעתם.
אגב – ההסתה אינה חייבת להיות כזו שמקבלת ביטויים חיצוניים בולטים ואמירות קשות כנגד ההורה השני ותתכן גם הסתה, הרסנית באותה מידה, הננקטת מתחת לפני השטח, בכך שהורה אחד מסרס את מקומו של ההורה השני בחיי הילד והמשמעות שיש לו בחיי הילד. הסתה כזו, נעשית באופנים שונים של התנהגות, אשר מעבירים לילד מסר שההורה השני אינו כשיר מספיק לשמש כהורה.
עוד ראוי לציין כי פעמים רבות, ההורים כל כך עסוקים בסכסוך, שהם אינם מבחינים כלל בעובדה כי בהתנהגותם הם מסיתים את הילד כנגד ההורה השני. והם אף יטו להכחיש הסתה זו.
מכל מקום, מלאכתו של בית המשפט במצב כזה, כמו גם של מערכת הרווחה היא קשה.
נקודת המוצא היא טובת הילד וזוהי אמת המידה המנחה את ביהמ"ש בענייני משמורת. משמעותה היא בין היתר כי יש לתת משקל לרצונו המוצהר של הקטין, בקביעת המשמורת עליו וככל שהילד גדול יותר, כך המשקל שיש לתת לרצונו הוא גבוה יותר. ולעיתים יינתן לו משקל מכריע – אך הכול כפוף לכך שאכן רצונו המוצהר של הילד הינו רצונו האמיתי, ושרצון זה תואם גם את טובתו.
כך למשל, בעניין שנידון לאחרונה, עתר אב לקבל משמורת על בנו בן ה- 15 והבן הביע את רצונו לעבור להתגורר עם אביו.
ביהמ"ש בחן את מערכת היחסים בתוך המשפחה ואשר נוצר כתוצאה מהסכסוך בין הצדדים וקבע כי באותו מקרה על אף שהילד הצהיר כי רצונו להתגורר עם אביו, הרי שלמעשה ביהמ"ש השתכנע כי קיים חשש אמיתי שרצון הילד נובע מהסתה ואינו רצון כן ואמיתי.
עם זאת, נוכח גילו של הילד אשר מחייב מתן משקל משמעותי לרצונו, קבע ביהמ"ש כי יש מקום להרחיב את הסדרי הראיה והלינה, על מנת להתאימם למציאות שנוצרה בפועל.
|
|
האם עורך דין ש"זכה" לראיון והופעה טלוויזיונית אקראית כלשהי, הוא בהכרח עורך דין טוב ומקצועי יותר שכדאי לשלם עבור שירותיו תשלום גבוה יותר ולעתים אף מופרז? מאמר בנושא מאת עורך דין ונוטריון אורי גנור.
רבים סבורים כי התשובה הינה חיובית ואף מחויבת המציאות. האומנם? החוק קובע כי רכוש אשר הצטבר במהלך הנישואין, שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים ביניהם, ללא קשר על שם מי הרכוש רשום. הדבר חל גם על רכוש וגם על כספים וזכויות. עוד קובע החוק כי הוראותיו חלות על בית הדין הרבני.
הציבור נחלק לשתי קבוצות עיקריות בכל הנוגע לצורך בעריכתה של צוואה. החלק האחד מעדיף לא להתעסק עם הרכוש וחלוקתו בעודו בחייו, ומשאיר את ה"בלגן" ליורשים אחריו, ככל שאלה יהיו. והחלק האחר בוחר לעשות סדר ולהשאיר דברים ברורים ומובנים כדי למנוע או לפחות לצמצם סכסוכים עתידיים.
Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016
