פורסם ב 28/5/2015 ע"י מאמרי מערכת ליגל אינפו
ב-15.12.2014 סיפק בית המשפט את ה"חותמת" החוקית והממלכתית הסופית לתעודת הזוגיות של "משפחה חדשה". בפסק הדין המפורט, שכתבה השופטת אילת גולן תבורי, היא מציינת: "במציאות החיים כיום בישראל, בוחרים זוגות להתקשר ביניהם בדרך שאיננה חופה וקידושין. אחת הדרכים הינה - חתימה על 'תעודת הזוגיות'. בעשותם כן, בוחרים זוגות אלה לממש בדרך זו את הבחירה הזוגית שלהם, ואת הצהרתם על זוגיות זו – כלפי כלל הציבור. לא מצאתי כי הדבר מקנה למי מבני הזוג, בדיעבד ובעת הפרידה, את האפשרות להתנער ממשמעותה של בחירה זו".
העשורים האחרונים יצרו בפני הרשויות הדתיות אתגר שלא הכירו בעבר: בני זוג ששניהם בני אותו מגדר, כהן וגרושה, בני זוג שיהדותו של אחד מהם איננה חד משמעית וכד'. כתוצאה מכך, זוגות שאינם רוצים או אינם יכולים למסד את זוגיותם בדרך שאיננה דתית, נתקלו בקושי למסד את יחסיהם. על רקע אתגרים וצרכים אלו נולדה תעודת הזוגיות, אשר מעניקה פתרון הולם ללא הבדל, דת, גזע, מין, לאום או נטייה מינית.
סטטוס של "ידועים בציבור" כשלעצמו מהווה אמנם פתרון קביל, אולם לא עונה על צרכיהם בבואם לממש זכויות חוקיות ואזרחיות. היעדר הסטטוס: 'נשוי' מתעודת הזהות של בני הזוג העלתה את הצורך במסמך רשמי שיחליף את ספח תעודת הזהות המוענק לזוג שנישא ברבנות ויאפשר לבני זוג שאינם נשואים דתית ליהנות מזכויות שוות.
• זכויות בתחומים האישיים - הזכות לרשום את הילדים בשם משפחתכם, הזכות לשאת את שם משפחתו של בן הזוג וכן הלאה.
• זכויות כלכליות - מול בנקים ורשויות, כביטוח לאומי ומשרד הרישוי בנושא זכויות בעלות ברכב.
• זכויות עירוניות - לדוגמא רישום לגנים, חניה עירונית והנחות בארנונה.
• זכויות פנסיוניות וזכויות ממקום העבודה של בן הזוג.
• זכויות בריאותיות - שירותי פריון (הסכמי הפריה), זכויות לידה ועוד.
• זכויות נכסים, ממון וירושה.
זוכרים את פסק הדין שהזכרנו בתחילת המאמר? פסק דין זה קבע אף את מסלול הפרידה של זוג הקשור בהסדר של תעודת זוגיות. על פיו, בני זוג שהתחתנו בתעודת זוגיות, נפרדים בדרך של הצהרה בפני עו"ד על פרידתם. בנוסף, עליהם להשיב למשפחה חדשה את תעודת הזוגיות שלהם. קל ופשוט, ללא תורים בבית הדין הרבני, ללא משיכת זמן מיותרת בגלל דרישות לשלום בית וכן הלאה. נפרדים כידידים, הממשיכים לדאוג לילדיהם המשותפים.
לסיכום, תעודת זוגיות מהווה פתרון קל וזמין למיסוד רשמי של קשר לכל בני זוג, ללא הבדל, דת, גזע, מין, לאום או נטייה מינית. היא מאפשרת לכם לחגוג את הקשר ביניכם, מבלי לעבור דרך הרבנות מצד אחד ושומרת על זכויותיכם שלא תינזקנה, מצד שני.
|
|
נדמה כי הדעה הרווחת בציבור הינה כי אדם שהלך לעולמו, והותיר אחריו אישה וילדים קטנים, הרי שרכושו וזכויותיו עוברים לאישה בלבד. לא כך הם פני הדברים. ראשית, מי שאינו טורח לערוך צוואה, יחולקו זכויותיו על פי הוראות חוק הירושה, היינו על פי ההיגיון והמוסר של אותם אנשים אשר ניסחו את החוק ויצרו אותו. הגיון זה - אינו בהכרח מתאים לרצונו ועמדותיו של המצווה.
מדוע נקודת המוצא של הדין לגבי בני זוג, הוא שיתוף בנכסים? מדוע לא לקבוע כי כל אדם אחראי באופן בלעדי לזכויותיו וחסכונותיו ונכסיו? מדוע העובדה כי אדם הוא נשוי, יוצרת זיקה ושיתוף של בן הזוג בפועלו ועמלו של משנהו? בתי המשפט רואים בנכסים שנצברו על ידי אחד הצדדים, במהלך חיי הנישואין, כנכסים אשר גם לבן הזוג, זכויות בהם. ישאל המתעניין, מדוע אדם אשר עבד כל חייו והשקיע וצבר נכסים, ובת זוגתו לא עבדה, צריך לחלוק עמה את כל אשר עמל למענו?
הפער משמעותי וגבוה ביותר. אין כמעט להשוות בין המזונות הנמוכים ביותר אשר קובע בית הדין הרבני עבור ילדים קטינים לבין אלה אשר קובע בית המשפט האזרחי. ויותר מזה, בית הדין הרבני נוהג להצמיד את הסכום למדד השכירים, אשר אינו משתנה כמעט לאורך השנים, ובכך נשחק הסכום, הנמוך מלכתחילה. לעומתו, בית המשפט מצמיד את סכום המזונות למדד המחירים לצרכן ובכך מותיר את הסכום עדכני. אין איפוא, פלא, כי כל אחד מהצדדים, הבעל והאשה ירצה למשוך את הדיון לכיוון שלו.
Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016
