פורסם ב 12/3/2016 ע"י
על פי החוק במדינתנו, הדרך הבלעדית לחלק רכוש לאחר המוות, הינה על דרך של צוואה בלבד. אדם אשר מבטיח או מתחייב כי לאחר מותו, הכספים יועברו למאן דהוא, הבטחה זו אין לה כל תוקף. כך גם, אם אדם שומר כספים לטובת אחר, כדי שאלה יעברו לאחר אחרי מותו, גם אז, אם אותו אדם אינו נותן הוראה מפורשת בענין זה בצוואה, הרי שאין לכוונתו כל תוקף ואי אפשר לקיימה
בימים אלה, דחה ביהמ"ש למשפחה בראשל"צ את עתירתו של אדם, אשר ננטש על ידי הוריו וגדל אצל סבו וסבתו, כבנם לכל דבר וענין, לזכות בירושתם, ככל יתר ילדיהם. למעשה, בקביעתו, חזר ביהמ"ש על הוראות החוק הברורות בענין זה. החוק בארץ קובע כי רק מי שאומץ כדין, והדגש הוא אימוץ כדין, כחוק, אזי הוא זכאי לרשת את מאמצו כאילו היה ילדו הביולוגי. הפסיקה והספרות המקצועית מדגישים, כי בהעדר צו אימוץ רשמי, פורמלי, לא נוצר קשר של אימוץ לפי הדין הישראלי.
האומנם בני זוג שהינם ידועים בציבור, יורשים האחד את השני? האומנם זכות זו הינה אוטומטית? האומנם זכות זו ברורה מאליה? האם צד ידוע בציבור המעוניין להותיר את רכושו לבני משפחה אחרים ולא לבן-הזוג, האם עליו לערוך צוואה, על מנת למנוע מצב בו יירש בן הזוג את רכושו?