בגדת בבן/בת הזוג - האם תשלם/מי על כך?

 

בתי הדין הרבניים אשר אף הם מכריעים בסכסוכים בין בנ"ז, אמורים לפסוק על פי הדין האזרחי, אם כי הם משלבים פרשנויות התואמות את ההלכה היהודית, וכך עשויים להגיע לתוצאות שונות מאשר בתי המשפט האזרחיים. כך למשל, בפסק דין תקדימי אשר ניתן לפני כשנתיים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נקבע, כי אשה אשר בגדה בבעלה מפסידה חלקה בזכויות אותן צבר בעלה במקום עבודתו.

 

מדובר היה במקרה בו הבעל נאלץ להשקיע עבודה רבה באמצעות חוקר פרטי בכדי להוכיח את הבגידה, ורק לאחר מכן, האשה הודתה בדבר. בית הדין הרבני קבע כי מקרה של בגידה מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות לא לחלק בצורה שווה את זכויות הצדדים. בית הדין הדגיש כי אין המדובר בחוק דתי או ענישה דתית, גם לא ענין של האשמה על עצם פירוק הנישואין.

 

אלא, הנימוק והצידוק הוא בתוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין על ידי בגידה, היינו שהצד הנבגד ייאלץ כתוצאה מההתנהגות הבוגדנית והמפתיעה, לבנות לו בית אחר, להינשא מחדש, לבנות חיים חדשים. והכל במפתיע. אמנם, כך הוא המצב בכל זוג אשר מתגרש, ואולם במקרים האחרים, בנישואין שלא צלחו, לשני הצדדים, בד"כ, חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרה של בניית בית חדש. מאידך, האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת", כאשר הגירושין הם תוצאה ישירה של הבגידה, הדבר מזכה אותו להקלות בחלוקת הזכויות לטובתו.

 

אילו היה הענין נידון בבית המשפט למשפחה, לא יכול להיות כל ספק, כי פרשנות שכזו, לא היתה עולה על הפרק כלל. מבחינת בית המשפט, סיפור הבגידה, אינו רלוונטי כאשר הוא בוחן את נושא חלוקת הרכוש. משום כך, הגישה האשה בג"צ לביהמ"ש העליון בירושלים ואלה קבעו באופן חד משמעי כי אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף. עוד הוסבר על ידי ביהמ"ש, כי אף אם במקרים מסוימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים, גם אז, ההתמודדות עם עובדה זו אינה יכולה להיות באמצעות פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג.