פורסם ב 6/3/2016 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר

לכאורה, על פי החוק האזרחי, אין כל קשר בין הסיבה אשר הביאה לגירושין בין הצדדים לבין הכלל כי זכויות שהצטברו במהלך הנישואין מתחלקות בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם. היינו, בית המשפט אינו בודק מי אשם בפירוק התא המשפחתי.
 
בתי הדין הרבניים אשר אף הם מכריעים בסכסוכים בין בנ"ז, אמורים לפסוק על פי הדין האזרחי, אם כי הם משלבים פרשנויות התואמות את ההלכה היהודית, וכך עשויים להגיע לתוצאות שונות מאשר בתי המשפט האזרחיים. כך למשל, בפסק דין תקדימי אשר ניתן לפני כשנתיים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נקבע, כי אשה אשר בגדה בבעלה מפסידה חלקה בזכויות אותן צבר בעלה במקום עבודתו.
 
מדובר היה במקרה בו הבעל נאלץ להשקיע עבודה רבה באמצעות חוקר פרטי בכדי להוכיח את הבגידה, ורק לאחר מכן, האשה הודתה בדבר. בית הדין הרבני קבע כי מקרה של בגידה מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות לא לחלק בצורה שווה את זכויות הצדדים. בית הדין הדגיש כי אין המדובר בחוק דתי או ענישה דתית, גם לא ענין של האשמה על עצם פירוק הנישואין.
 
אלא, הנימוק והצידוק הוא בתוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין על ידי בגידה, היינו שהצד הנבגד ייאלץ כתוצאה מההתנהגות הבוגדנית והמפתיעה, לבנות לו בית אחר, להינשא מחדש, לבנות חיים חדשים. והכל במפתיע. אמנם, כך הוא המצב בכל זוג אשר מתגרש, ואולם במקרים האחרים, בנישואין שלא צלחו, לשני הצדדים, בד"כ, חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרה של בניית בית חדש. מאידך, האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת", כאשר הגירושין הם תוצאה ישירה של הבגידה, הדבר מזכה אותו להקלות בחלוקת הזכויות לטובתו.
 
אילו היה הענין נידון בבית המשפט למשפחה, לא יכול להיות כל ספק, כי פרשנות שכזו, לא היתה עולה על הפרק כלל. מבחינת בית המשפט, סיפור הבגידה, אינו רלוונטי כאשר הוא בוחן את נושא חלוקת הרכוש. משום כך, הגישה האשה בג"צ לביהמ"ש העליון בירושלים ואלה קבעו באופן חד משמעי כי אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף. עוד הוסבר על ידי ביהמ"ש, כי אף אם במקרים מסוימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים, גם אז, ההתמודדות עם עובדה זו אינה יכולה להיות באמצעות פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג.
 

מחפש עורך דין?
קבל הכוונה אישית

עוד כתבות בנושא

איך לבחור עו"ד בתחום הגירושין?

ההחלטה להתגרש לא מגיעה ביום בהיר אחד אלא לאחר לבטים ומחשבות, והשפעה על המשך החיים וסיבות נוספות מביאות את בני הזוג להחליט בסופו של דבר להיפרד. מדובר על הליך לא פשוט גם במובן הנפשי

פיצויים בגין הפרה של חוזה נישואין. היש דבר כזה? ומה זה אומר?

ובכן, יותר ויותר מתחילים בתי המשפט להכיר בנזקים שונים אשר נגרמו למי מהצדדים הנשואים כתוצאה מהתנהגותו הפוגענית של הצד השני, ואף פוסקים פיצויים כספיים לטובת הצד הנפגע. וודאי שלא בכל מצב, ולא באופן שגרתי, שכן חיי הנישואין סבוכים, רצופים בעליות ומורדות ובני הזוג עצמם הינם אנשים בוגרים ועצמאיים ועליהם לקבל אחריות על התוצאות הנובעות מהמעשים שלהם.

האם בגידה בבן זוג מביאה לפגיעה בזכויותיו ברכוש?

רבים סבורים כי התשובה הינה חיובית ואף מחויבת המציאות. האומנם? החוק קובע כי רכוש אשר הצטבר במהלך הנישואין, שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים ביניהם, ללא קשר על שם מי הרכוש רשום. הדבר חל גם על רכוש וגם על כספים וזכויות. עוד קובע החוק כי הוראותיו חלות על בית הדין הרבני.

הייתכן כי רכוש של מצווה יחולק בניגוד גמור לצוואתו?!

אדם עורך צוואה והולך לישון בשקט כשהוא בטוח לחלוטין כי הוראותיו אשר כל כך הקפיד לחשוב עליהם ולרשום אותם באופן ברור ומפורש – יקוימו לאחר פטירתו. ובכן, בדרך כלל, אם אין בעיות מיוחדות, אכן כך הם פני הדברים. ואולם, במקרה שהתרחש לאחרונה והגיע לכתלי בית המשפט, נקבע כי על אף הצוואה, הרכוש יתחלק בין כל הילדים ולא רק ילד אחד כפי שהורה המצווה.

מחפש עורך דין?
קבל ייעוץ אישי