פורסם ב 6/3/2016 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר

לכאורה, על פי החוק האזרחי, אין כל קשר בין הסיבה אשר הביאה לגירושין בין הצדדים לבין הכלל כי זכויות שהצטברו במהלך הנישואין מתחלקות בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם. היינו, בית המשפט אינו בודק מי אשם בפירוק התא המשפחתי.
 
בתי הדין הרבניים אשר אף הם מכריעים בסכסוכים בין בנ"ז, אמורים לפסוק על פי הדין האזרחי, אם כי הם משלבים פרשנויות התואמות את ההלכה היהודית, וכך עשויים להגיע לתוצאות שונות מאשר בתי המשפט האזרחיים. כך למשל, בפסק דין תקדימי אשר ניתן לפני כשנתיים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נקבע, כי אשה אשר בגדה בבעלה מפסידה חלקה בזכויות אותן צבר בעלה במקום עבודתו.
 
מדובר היה במקרה בו הבעל נאלץ להשקיע עבודה רבה באמצעות חוקר פרטי בכדי להוכיח את הבגידה, ורק לאחר מכן, האשה הודתה בדבר. בית הדין הרבני קבע כי מקרה של בגידה מהווה נסיבות מיוחדות המצדיקות לא לחלק בצורה שווה את זכויות הצדדים. בית הדין הדגיש כי אין המדובר בחוק דתי או ענישה דתית, גם לא ענין של האשמה על עצם פירוק הנישואין.
 
אלא, הנימוק והצידוק הוא בתוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק נישואין על ידי בגידה, היינו שהצד הנבגד ייאלץ כתוצאה מההתנהגות הבוגדנית והמפתיעה, לבנות לו בית אחר, להינשא מחדש, לבנות חיים חדשים. והכל במפתיע. אמנם, כך הוא המצב בכל זוג אשר מתגרש, ואולם במקרים האחרים, בנישואין שלא צלחו, לשני הצדדים, בד"כ, חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרה של בניית בית חדש. מאידך, האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד ב"מכה אחת", כאשר הגירושין הם תוצאה ישירה של הבגידה, הדבר מזכה אותו להקלות בחלוקת הזכויות לטובתו.
 
אילו היה הענין נידון בבית המשפט למשפחה, לא יכול להיות כל ספק, כי פרשנות שכזו, לא היתה עולה על הפרק כלל. מבחינת בית המשפט, סיפור הבגידה, אינו רלוונטי כאשר הוא בוחן את נושא חלוקת הרכוש. משום כך, הגישה האשה בג"צ לביהמ"ש העליון בירושלים ואלה קבעו באופן חד משמעי כי אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף. עוד הוסבר על ידי ביהמ"ש, כי אף אם במקרים מסוימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים, גם אז, ההתמודדות עם עובדה זו אינה יכולה להיות באמצעות פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג.
 

מחפש עורך דין?
קבל הכוונה אישית

עוד כתבות בנושא

גם ידועים בציבור יורשים את בני זוגם

האומנם בני זוג שהינם ידועים בציבור, יורשים האחד את השני? האומנם זכות זו הינה אוטומטית? האומנם זכות זו ברורה מאליה? האם צד ידוע בציבור המעוניין להותיר את רכושו לבני משפחה אחרים ולא לבן-הזוג, האם עליו לערוך צוואה, על מנת למנוע מצב בו יירש בן הזוג את רכושו?

האומנם יורש אדם את מלוא זכויות בן זוגו?

נדמה כי הדעה הרווחת בציבור הינה כי אדם שהלך לעולמו, והותיר אחריו אישה וילדים קטנים, הרי שרכושו וזכויותיו עוברים לאישה בלבד. לא כך הם פני הדברים. ראשית, מי שאינו טורח לערוך צוואה, יחולקו זכויותיו על פי הוראות חוק הירושה, היינו על פי ההיגיון והמוסר של אותם אנשים אשר ניסחו את החוק ויצרו אותו. הגיון זה - אינו בהכרח מתאים לרצונו ועמדותיו של המצווה.

על הליך התנגדות לצוואה

רוב ההליכים המשפטיים בתחום הירושה, המתנהלים בבתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בהגשת התנגדויות לצוואה על ידי יורשים שונים

דיני משפחה וירושה: מזונות מצומצמים לילד שנולד מתרומת זרע

בנסיבות בהן אשה פנויה מחליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואין, ומתרומת זרע של גבר, אשר לא ברורה נוכחותו ושותפותו בחייו של הילד, הרי שיש לראות באם כאשה שבאופן מודע, מראש, לקחה על עצמה אחריות גדולה יותר בגידולו של הילד ודאגה לכל צרכיו, ולכן חובתו של האב תצטמצם למזונות הכרחיים בלבד.

מחפש עורך דין?
קבל ייעוץ אישי

תפריט ניווט

המדורים המובילים

הפורומים המשפטיים

עו"ד מומלצים בישראל

שימושון וקישורים

נבנה ע"י EKDESIGN

Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016