הגדלת מזונות

לכאורה זה נשמע פשוט ואפילו ברור. כולם יודעים כי כדי "לעשות סדר" ברכושך לאחר אחרית ימיך, במידה וצריך לעשות סדר, יש לערוך צוואה. אם כך, היכן הקושיה? ובכן, פעמים רבות, והדבר הולך והופך לנפוץ, בני זוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם אינם נשואים אך חולקים יחד פרק זמן של חיים משותפים, עורכים הסכמים הנוגעים לרכושם ולממונם, וקובעים הסדרים שונים המתאימים להם, כפי שסוכם ביניהם.

הלכה ידועה היא, ואף הציבור הרחב ער לה, כי אישה ש"זנתה", היינו הייתה מעורבת ביחסים אינטימיים עם גבר שאינו בעלה, מחויבת בגירושין. בעלים רבים, במהלך סכסוך גירושין, אשר נשותיהם נכנסות לקטגוריה זו, עושים את כל המאמצים, בשיתוף פעולה, עם עורכי דינם, כדי להביא הוכחות שהאישה אכן בגדה ובוגדת בבעלה וזאת במטרה להשיג יתרונות משמעותיים במשא ומתן, לרבות קבלת הגט המיוחל.

ייפוי כוח מתמשך מהווה גלגל הצלה ברגעים קריטיים. יכולתו להעצים משפחות, לזרז קבלת החלטות ולכבד משאלות שנקבעו מראש הופכת אותו לאבן יסוד בשמירה יזומה על האינטרסים המשפחתיים.
ייפוי כוח מתמשך הוא כלי מרכזי, המציע למשפחות שליטה ויעילות בקבלת החלטות קריטית, במצבי אי כושר קבועים או זמניים

רבים סבורים כי התשובה הינה חיובית ואף מחויבת המציאות. האומנם? החוק קובע כי רכוש אשר הצטבר במהלך הנישואין, שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים ביניהם, ללא קשר על שם מי הרכוש רשום. הדבר חל גם על רכוש וגם על כספים וזכויות. עוד קובע החוק כי הוראותיו חלות על בית הדין הרבני.