פורסם ב 6/1/2012 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
בשנים האחרונות יותר ויותר נכנסים בתי המשפט לתוך נבכי מערכת היחסים בין בני זוג, ומנסה לבחון אותה ולשפוט אותה ולהכניס בה שיקולים של האדם הסביר, של צדק, של תום-לב ומידת המוסר. כך, למשל, כיום נוהגים בתי המשפט למשפחה לחייב בעלים סרבני גט בתשלום מאות אלפי שקלים לאשה, בגין אי שחרורה מעול הנישואין עמם. כך, נוהגים בתי המשפט לחייב גברים אלימים בפיצוי
הדעת נותנת כי בני זוג המתגוררים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף, למעשה כזוג נשוי, הוא זה אשר יוכר גם כידוע בציבור. וכך גם הוראות חוק שונות, המקנות זכויות לבני זוג ידועים בציבור (למשל חוק הירושה) כוללות בהגדרה שלהם תנאי של מגורים משותפים. ואולם, לא תמיד כך הם פני הדברים ובפועל
אדם עורך צוואה והולך לישון בשקט כשהוא בטוח לחלוטין כי הוראותיו אשר כל כך הקפיד לחשוב עליהם ולרשום אותם באופן ברור ומפורש – יקוימו לאחר פטירתו. ובכן, בדרך כלל, אם אין בעיות מיוחדות, אכן כך הם פני הדברים. ואולם, במקרה שהתרחש לאחרונה והגיע לכתלי בית המשפט, נקבע כי על אף הצוואה, הרכוש יתחלק בין כל הילדים ולא רק ילד אחד כפי שהורה המצווה.
האם הסכם ממון שנערך בין בני הזוג ובו קבעו הפרדה רכושית, כך שכל צד נותר עם הרכוש הרשום על שמו ולצד השני אין בו חלק - האם אין זה מספק? הרי ההסכם נערך על מנת שכל צד "יישן בשקט" וידע היכן עומדים הדברים. האם העובדה שנערך ונחתם הסכם ממון, מגן על בני הזוג גם לאחר פטירת אחד מהם? לא ולא! הסכם הממון נועד להבהיר את חלוקת הרכוש בין הצדדים. מה שייך למי, כך שבמקרה של פרידה, כל צד לוקח עמו את הרכוש השייך לו, ואין ויכוח. הדברים ברורים. ואולם, אם תוך כדי החיים המשותפים, אחד מבני הזוג הולך לעולמו, אזי בן זוגו יורש אותו,