דיני משפחה וירושה: מזונות מצומצמים לילד שנולד מתרומת זרע

מדוע נקודת המוצא של הדין לגבי בני זוג, הוא שיתוף בנכסים? מדוע לא לקבוע כי כל אדם אחראי באופן בלעדי לזכויותיו וחסכונותיו ונכסיו? מדוע העובדה כי אדם הוא נשוי, יוצרת זיקה ושיתוף של בן הזוג בפועלו ועמלו של משנהו? בתי המשפט רואים בנכסים שנצברו על ידי אחד הצדדים, במהלך חיי הנישואין, כנכסים אשר גם לבן הזוג, זכויות בהם. ישאל המתעניין, מדוע אדם אשר עבד כל חייו והשקיע וצבר נכסים, ובת זוגתו לא עבדה, צריך לחלוק עמה את כל אשר עמל למענו?

ההחלטה להתגרש לא מגיעה ביום בהיר אחד אלא לאחר לבטים ומחשבות, והשפעה על המשך החיים וסיבות נוספות מביאות את בני הזוג להחליט בסופו של דבר להיפרד. מדובר על הליך לא פשוט גם במובן הנפשי

כידוע, גם זכויות פנסיה וזכויות סוציאליות אחרות הינן בגדר רכוש משותף הניתן לחלוקה. פעמים רבות, מבקש הצד הזכאי לכספים, לחלק כבר כאן ועכשיו, על אף שהקופה עצמה אינה נזילה. הקושי עולה במיוחד כאשר המדובר בחסכון לגיל הפנסיה. האם שוברים את הקופה? האם מוותרים על הכספים כבר עתה? האם ממתינים לגיל הפרישה, עוד עשרות שנים? כיצד מבצעים את החלוקה? על כך, ביריעה שלהלן.

כאשר אינך מצליח להשיג את המטרה שלך ב"דרך המלך", היינו באמצעים הפשוטים והסטנדרטיים, הפתרון יגיע בדרך כלל ממקום אחר ובלתי צפוי. במצב דברים בו אדם מתעקש להמשיך בדרכו ולוחץ באותו כיוון, הוא ייתקל בקיר ויינזק. אז, גם, ככל שהזמן חולף, הנזק הולך ומתגבר וכך גם משאבי הנפש הולכים ואוזלים. אז מה עושים? ראשית,