פורסם ב 5/7/2025 ע"י

השימוש בהוכחות בדבר בגידה בזמן נישואין וזאת לצורך הליך גירושין, מתקיימת כאשר התהליך מתנהל תחת מסגרתו של בית הדין הרבני.
במקרים אלו, הרי שהניאוף יכול לקבל משמעות ניכרת ובלתי מבוטלת אל מול הדיינים, וכך להפוך אותה לשיקול בעל משקל רב בעת ההחלטה על פסק הדין בנושא הנידון.
על אף שהחוק איננו מתיר לדיינים לפסוק לרעת בן או בת הזוג הלא נאמנים באופן ישיר, הרי שלא ניתן להוציא זאת מן המשוואה, ולראות בהוכחת הבגידה כאלמנט בעל השפעה ניכרת במהלכו של ההליך אל מול הדיינים.
חשוב לציין כי הוכחות בעלות קבילות משפטית הן אלמנט חשוב בכל הליך משפטי באשר הוא.
במקרה המדובר, הרי שבית הדין הרבני יבקש לקבל לידיו הוכחות שאינן מותירות כל צל של ספק כי אכן בן או בת הזוג לא היו נאמנים כלפי הפרטנר/ית.
איסוף ההוכחות לשם כך, מוכרח להיעשות על-ידי איש מקצוע הבקיא בתחום ואשר יודע כיצד לגבש סל הוכחות שאיננו מאפשר להכחיש את הנעשה.
במקרים אלו, משרדי עורכי דין רבים העוסקים בתחום דיני המשפחה והגירושין, עובדים יחד עם משרדי חקירות המבצעים מעקבים ומתעדים את הנעשה באופן שמאפשר לקבל הוכחה חותכת וחד-משמעית.
חשדות בלבד ואפילו מתן הוכחות חלקיות, לא יהיו לעזר. על אף שנאמין בדברינו, הרי שהצד השני השופט איננו בהכרח יראה בנו כגורם אמין, וזאת לאור חלוקת הדעות והסכסוך הקיים במסגרתו של הליך הגירושין, כל שכן כאשר עולות טענות מסוג זה.
תמונות מטעמו של חוקר פרטי יכולות להתקבל כהוכחה טובה, אך יתרה מזאת מומלץ להמתין עד לבוא העת בה יתאפשר להסריט את בני הזוג יחדיו. מגע ולו החזקת ידיים באופן רומנטי, יכול להסיר את הספק, ולהוליך את תביעת הגירושין אל עבר המסלול הרצוי.
הוכחה לא קבילה איננה בהכרח תהיה הוכחה לא מספקת. משמעות החוק היא שמדובר בהוכחה שהושגה באופן שאיננו עומד בפני הנדרש בחוק.
כך למשל, שימוש בטכניקות פריצה שונות אל המחשב האישי של בן או בת הזוג שבגדו או פריצה אל הטלפון האישי, כמו גם שימוש במכשירי הקלטה והטמנתם, אין הם נחשבים להוכחה קבילה, כל זאת כאשר הם בוצעו על-ידי אדם פרטי. מקרים אלו יכולים אף להיחשב לחרב פיפיות כאשר הם נחשבים לעבירה פלילית לכל דבר ועניין.
פעולות המעקב על-ידי חוקר פרטי העובד יחד עם משרד עורכי הדין הם בגדר הכרח. לחוקרים פרטיים האפשרות לבצע מעקבים באופן סדיר ושמוכר על-פי חוק. נוסף על כך, החוקר הפרטי עמו באתם בהתקשרות לצורך המעקבים וגיבוש הראיות, יכול להיות נוכח בבית המשפט, ובכך לסייע בסלילת הדרך אל עבר הצלחתו של תיק הגירושין.
נכתב בשיתוף ליאור אייזינגר שירותי חקירה: https://www.investigation.org.il/על פי החוק במדינתנו, הדרך הבלעדית לחלק רכוש לאחר המוות, הינה על דרך של צוואה בלבד. אדם אשר מבטיח או מתחייב כי לאחר מותו, הכספים יועברו למאן דהוא, הבטחה זו אין לה כל תוקף. כך גם, אם אדם שומר כספים לטובת אחר, כדי שאלה יעברו לאחר אחרי מותו, גם אז, אם אותו אדם אינו נותן הוראה מפורשת בענין זה בצוואה, הרי שאין לכוונתו כל תוקף ואי אפשר לקיימה
חשוב ביותר, אפילו מהותי, לקבל יעוץ מקצועי כבר בתחילת הדרך. אדם אשר נמצא ברגע של משבר, הוא מבולבל, נבוך, כועס ורוגז. על כל אלה, יש להוסיף את חוסר הידע המשפטי ביחס לזכויותיו וחובותיו מה מגיע לו, מה המחויבויות שלו. כיצד לפעול, האם לפעול. מה לעשות. אילו צעדים לבצע, היכן להניח לדברים להתנהל, ומהם ההשלכות המשפטיות של כל הפעולות שהוא מבצע או לא מבצע. חוסר הידע מוסיף לרמת החרדה והחששות והמתח גדול.
אדם כותב צוואה ובה מצווה לפלוני אלמוני את רכושו. לכאורה, הדברים פשוטים. הכל ברור. מדוע בכלל צריכה ו/או עלולה להתעורר איזושהי בעיה? ובכן, קחו לדוגמא אדם שכתב צוואה ובה קבע כי הדירה שלו ברחוב פלוני הוא מוריש לבנו הבכור. בינתיים, מאז עריכת הצוואה הוא צבר רכוש נוסף. מה דינו של אותו רכוש? האם גם הרכוש הנוסף הוא לבן הבכור? האם רק לילדים האחרים? האם לכל הילדים בחלקים שווים, מבלי כל קשר לאותה דירה ספציפית שהוריש לבן הבכור?
הדעת נותנת כי בני זוג המתגוררים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף, למעשה כזוג נשוי, הוא זה אשר יוכר גם כידוע בציבור. וכך גם הוראות חוק שונות, המקנות זכויות לבני זוג ידועים בציבור (למשל חוק הירושה) כוללות בהגדרה שלהם תנאי של מגורים משותפים. ואולם, לא תמיד כך הם פני הדברים ובפועל