פורסם ב 17/6/2009 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
גם ללא מגורים משותפים, הנכם יכולים להיות מוכרים כידועים בציבור
הדעת נותנת כי בני זוג המתגוררים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף, למעשה כזוג נשוי, הוא זה אשר יוכר גם כידוע בציבור. וכך גם הוראות חוק שונות, המקנות זכויות לבני זוג ידועים בציבור (למשל חוק הירושה) כוללות בהגדרה שלהם תנאי של מגורים משותפים.
ואולם, לא תמיד כך הם פני הדברים ובפועל ניתן לקבוע מעמד זה גם ללא מגורים משותפים, הכול תלוי בנסיבות המקרה והעובדות המרכיבות אותו.
כך למשל, בפרשה אשר נידונה לאחרונה, פנתה אישה לביטוח הלאומי על מנת לקבל קצבת שארים בעקבות פטירת בן הזוג שלה. לטענתה, אמנם הם לא היו נשואים, אך הם היו ידועים בציבור.
המוסד לביטוח לאומי, בדק ומצא כי בני הזוג לא התגוררו יחד, ודחה את בקשתה של האישה. היא פנתה לביהמ"ש וערערה על החלטת המוסד לביטוח לאומי.
בביהמ"ש התברר כי מדובר בבני זוג מבוגרים, האישה גרושה והגבר רווק. הם התגוררו בנפרד, אך באותו רחוב בשני בתים סמוכים והחזיקו בחשבונות בנק נפרדים. ואולם, הם יצאו יחד לקניות ולאירועים משפחתיים. בצוואתו, ציווה הגבר את מחצית רכושו לאישה והמחצית האחרת לאחייניתו. כאשר נפטר, האישה אף הופיעה ראשונה במודעת האבל ברשימת המתאבלים למנוח.
ביהמ"ש התלבט בשאלה האם קיומם של 2 דירות נפרדות והעובדה כי המנוח כבר לא פרנס את האישה בתקופת חייו האחרונה, מעידים על העדר קשר מחייב בין הצדדים. ביהמ"ש ציין כי יש להתאים את המשפט למציאות החיים המשתנה. הקשר בין השניים לא נוצר בהיותם צעירים, אלא מבוגרים למדי. בגיל זה, בזוג מתבגר ובקשר שני, בהחלט סביר ואף נהוג שבני- זוג שומרים על שתי הדירות. זאת ועוד, חיים משותפים אין משמעותם בהכרח הטלת חובת הפרנסה של בן זוג אחד על משנהו, בודאי לא בהכרח הגבר את האישה, מה גם שעל פי הדין, הזכאות לקצבת שארים אינה תלויה בהוכחת תלות כלכלית של האישה בבעל או להיפך.
אשר על כן, קבע ביהמ"ש כי בני הזוג הינם ידועים בציבור והאישה זכאית לקבל קצבת שארים מהביטוח הלאומי.
|
|
בנסיבות בהן אשה פנויה מחליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואין, ומתרומת זרע של גבר, אשר לא ברורה נוכחותו ושותפותו בחייו של הילד, הרי שיש לראות באם כאשה שבאופן מודע, מראש, לקחה על עצמה אחריות גדולה יותר בגידולו של הילד ודאגה לכל צרכיו, ולכן חובתו של האב תצטמצם למזונות הכרחיים בלבד.
ככלל, כל הנכסים שנצברו על ידי הצדדים במהלך החיים המשותפים, נחשבים לנכסים משותפים, השייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים, וכוללים נכסים מוחשיים, כגון: מקרקעין, רכבים, חשבונות בנק וחסכונות, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, זכויות בעסקים ובחברות, ובנוסף כוללים נכסים בלתי מוחשיים, כגון: נכסי קריירה ומוניטין.
מדוע נקודת המוצא של הדין לגבי בני זוג, הוא שיתוף בנכסים? מדוע לא לקבוע כי כל אדם אחראי באופן בלעדי לזכויותיו וחסכונותיו ונכסיו? מדוע העובדה כי אדם הוא נשוי, יוצרת זיקה ושיתוף של בן הזוג בפועלו ועמלו של משנהו? בתי המשפט רואים בנכסים שנצברו על ידי אחד הצדדים, במהלך חיי הנישואין, כנכסים אשר גם לבן הזוג, זכויות בהם. ישאל המתעניין, מדוע אדם אשר עבד כל חייו והשקיע וצבר נכסים, ובת זוגתו לא עבדה, צריך לחלוק עמה את כל אשר עמל למענו?
רוב ההליכים המשפטיים בתחום הירושה, המתנהלים בבתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בהגשת התנגדויות לצוואה על ידי יורשים שונים
Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016
