צוואה = לקיחת אחריות על גורל הרכוש שלך
הציבור נחלק לשתי קבוצות עיקריות בכל הנוגע לצורך בעריכתה של צוואה. החלק האחד מעדיף לא להתעסק עם הרכוש וחלוקתו בעודו בחייו, ומשאיר את ה"בלגן" ליורשים אחריו, ככל שאלה יהיו. והחלק האחר בוחר לעשות סדר ולהשאיר דברים ברורים ומובנים כדי למנוע או לפחות לצמצם סכסוכים עתידיים.
כאשר אינך עורך צוואה, הנך מחלק את הרכוש לפי שיקול דעתו וקביעתו של אחר, ולא רצונותיך שלך, על פי עובדות החיים שלך. אותו אחר, הוא המחוקק, המכתיב לנו מלמעלה, והקובע כיצד ולמי יחולק הרכוש, על פי ערכי מוסר וצדק ואולי שיויון של מי שניסח את החוק ויצר אותו. ואלה לא תמיד מתאימים לנו.
כך - לעיתים, נסיבות החיים מחייבים חלוקה שונה ולא בהכרח שווה – לפחות לא שיוויון מתמטי. כך למשל, 2 ילדים אשר אחד מהם מסודר ומבוסס וההורים לא דואגים לעתידו הכלכלי ואילו השני מתקשה בניהול שוטף ונכון של חייו. ייתכן מצב בו ההורים יחפצו לבצע חלוקה שונה אשר תביא להם שקט וחלוקה זו היא אשר תהא צודקת מבחינתם.
ועוד - בני זוג אשר בבעלותם דירת מגורים משותפת, ואחד מהם נפטר, בן הזוג הנותר לא בהכרח יקבל את הבעלות המלאה בדירה אליו. יהיה עליו להתמודד עם מציאות חדשה בה יש לו שותפים נוספים בדירה, אשר עשויים, בד"כ להכביד על המשך הנאתו המלאה מהדירה. שותפים אלה יכולים להיות ילדיו, אשר זוכים לקבל מחצית מהזכויות של ההורה שנפטר. מצב שבוודאי אינו נוח, כאשר בן הזוג, ההורה, תלוי בהסכמתם של ילדיו לבצע פעולות שונות בדירה ואף עשוי למצוא עצמו במאבק עמם על המשך מגוריו באותה דירה והתנאים לכך. הם יכולים להסכים לוותר, אבל שוב, אתה תלוי ברצון שלהם.
כאשר אדם עורך צוואה, הוא למעשה קובע מה הוא – בדרכו שלו – מבקש שייעשה עם רכושו, לאחר מותו. בצוואה יכול אדם להורות את רכושו לכל מי שהוא חפץ, גם אם הוא לא בן משפחה; בצוואה יכול אדם לחלק את רכושו לאו דווקא באופן שווה בין היורשים השונים; בצוואה יכול אדם לקבוע מתי יקבל יורש את חלקו. אין כל קשר ואף אחד לא בודק הגיון או צדק או שיוויון. המדובר ברכושו של המוריש, והוא יכול לקבוע כיצד יחולק – כרצונו.
יתירה מזו, תמיד קיימת הזכות והיכולת לשנות את הצוואה בכל עת, לפי הזמן והמקום ומה שמתאים.