הוראות בנוגע לגורל רכושך לאחר מותך – רק בדרך של צוואה

הוראות בנוגע לגורל רכושך לאחר מותך – רק בדרך של צוואה

לכאורה זה נשמע פשוט ואפילו ברור. כולם יודעים כי כדי "לעשות סדר" ברכושך לאחר אחרית ימיך, במידה וצריך לעשות סדר, יש לערוך צוואה. אם כך, היכן הקושיה? ובכן, פעמים רבות, והדבר הולך והופך לנפוץ, בני זוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם אינם נשואים אך חולקים יחד פרק זמן של חיים משותפים, עורכים הסכמים הנוגעים לרכושם ולממונם, וקובעים הסדרים שונים המתאימים להם, כפי שסוכם ביניהם. הסכמים אלה כוללים בדרך כלל הוראות הנוקבות באופן מפורש מהו הרכוש לגביו נערך ההסכם; איזה חלק מן הרכוש שייך לצד אחד, איזה חלק שייך לצד השני ומהו הרכוש המשותף. כל זה טוב ויפה. 

אך, מה קורה כאשר מי מהצדדים נפטר? לכאורה, רבים סבורים, כי בודקים את הסכם הממון, ומה ששייך לבן הזוג שנפטר, בוודאי שלא יעבור לבן הזוג שנותר בחיים. הרי ההסכם קבע הפרדה מפורשת וחד משמעית. וההסכם הרי עדיין בתוקף. אז מדוע שלא יקוימו הוראותיו?! ובכן, יש לדעת ולהבין כי ההסכם נוגע בחלוקת הרכוש בין הצדדים כל עוד הם בין החיים. כאשר מי מהצדדים הולך לעולמו, אזי קמים ועולים דיני הירושה. אם הצדדים היו נשואים, או ידועים בציבור באופן בו הם זכאים לרשת זה את זו, אזי, הצד שנותר בחיים זכאי לרשת, על פי החוק, את בן זוגו שנפטר.

כדי למנוע מצב שכזה, לא יועיל לצדדים לקבוע בהסכם הממון עצמו, הוראות לאחר פטירה, אלא יש לעשות זאת בדרך של צוואה. לעיתים קרובות, ובמיוחד במערכת יחסים שנייה (פרק ב') רוצה כל אחד מהצדדים להותיר את רכושו, לאחר מותו – לילדיו שלו, מנישואיו הקודמים ולאו דווקא לבן הזוג החדש. זה המקום לערוך גם צוואה על מנת לוודא העברת הרכוש לילדים.

הסכם הממון אינו עובר מן העולם. הוראותיו חשובות מאד על מנת שלא יקומו סכסוכים הנוגעים להיקף ו/או זהות הרכוש שהותיר אחריו בן הזוג שנפטר ליורשיו. היינו כדי שלא תקום מחלוקת בין בן הזוג שנותר בחיים לביו יורשי הנפטר ביחס לרכוש זה.