זכותו של אדם לדעת מיהו אביו

עניין עקרוני זה צף ועולה בתביעות אבהות, כאשר קטין מבקש מביהמ"ש, באמצעות אמו, בד"כ, הצהרה על כך שאדם פלוני הוא הוא אביו, וגם בתיקי אימוץ, כאשר אדם מבקש להתחקות אחר הוריו הביולוגיים.

בעבר, ניתן משקל מכריע וגדול מדי לשיקולים חברתיים שונים, מתוקפם התנכרו למעמדו של ילד, שנולד למשל, מחוץ לנישואין, או ילד שנולד לאם פנויה. כך למשל, משום החשש כי יוטל בקטין כתם של ממזרות, המדינה פעמים רבות התנגדה לביצוע בדיקת רקמות וכך נמנע מן הקטין לדעת בוודאות מיהו אביו הביולוגי.

בשנים האחרונות השתנתה התפיסה באופן משמעותי במשפט הישראלי כאשר זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו תופסת משקל מאד נכבד ומכריע והשיקול החברתי הולך וקטן וזאת מתוך מגמה כי אין לגזור על הילד את "חטא" הוריו, ויש להגן על זכויותיו כאדם.

אין ספק כי זהותו של אדם נגזרת, בין היתר, מדמותם של הוריו וזכותו של אדם לדעת את שורשיו, מי הם הוריו, ומי הם קרוביו הטבעיים אף מעוגנת מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בתי המשפט כיום, מתייחסים לזכותו של הילד, ומדברים כבר בשפה אחרת של ההיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים, החשיבות בחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הדימוי העצמי, נימים גנטיים וביולוגים של אופי, של רגש, של אישיות, הקושרים את הילד שגדל, להוריו הטבעיים.

קיים גם ההיבט יקר הערך הנוגע לזכותו של הילד לקבל מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות והחשיבות שלו במידע רפואי זה, גם כדי לדעת למה הוא חשוף, רפואית, וגם על מנת לדעת למי לפנות, אם חלילה זקוק הקטין, לעזרה רפואית כזו או אחרת.

בעניין שנידון לאחרונה, בו בדק ביהמ"ש האם טובת ילדה קטינה מחייבת ביצוע בדיקת רקמות, על אף החשש שהדבר עלול להטיל בה כתם של ממזרות, נקבע כי הנזק שייגרם לנפשה של הקטינה, מעצם אי קיומו של אביה בעולמה וכתוצאה מהעדר מידע על זהותו, עולה על כל חשש לנזק שעלול להיגרם לה אם ביה"ד הרבני יקבל כראייה את תוצאות הבדיקה וישתמש בה על מנת להכריז על הקטינה כממזרה. אמנם, כל מקרה נידון לגופו, והמדינה עדיין מתנגדת לביצוע בדיקת רקמות כאשר קיים חשש לממזרות, ואולם, ניתן ללמוד מהחלטת ביהמ"ש על שינויי התפיסה ההולכים ומקבלים תאוצה.