פורסם ב 5/2/2011 ע"י עו"ד קרן בק פוגל
לפני ארבע עשרה שנה לערך זועזע עולם המשפט כאשר תחת ידיו של בית המשפט העליון בירושלים יצא פסק דין חדשני בעניינה של חברת אפרופים שיכון וייזום בע"מ שקבע הלכה חדשה בישראל שלימים נודעה כ"הלכת אפרופים". חדשנותו של פסק הדין נוגעת לאופן פרשנותו של חוזה אשר נחתם בין הצדדים ואשר בשל אי הסכמות ביניהם מגיע לדיון בבית המשפט. עד לאותו פסק דין מפורסם היתה נהוגה שיטת הפרשנות הדו- שלבית של החוזה, המעוגנת אף בחוק החוזים, על פיה הסיק בית המשפט את כוונת הצדדים לחוזה קודם על פי נוסחו ולשונו של החוזה, ולאחר מכן, ומשלא ניתן לאמוד את כוונת הצדדים מלשון החוזה, על פי אלמנטים ונסיבות חיצוניים לו.
פסק הדין מותיר מידה גבוהה של שיקול דעת בידיו של בית המשפט להתערב בחוזה אשר אליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם, ולקרוא אל תוך החוזה סעיפים אשר לדעתו של בית המשפט נדרשים בנסיבות של חוזים מסוגו, על פי תכליות אובייקטיביות, למרות שלא היו חלק ממנו קודם. פסק הדין גרר אחריו ביקורות רבות וטענות לחוסר וודאות משפטית בשאלה איך יפורש חוזה, בבוא היום בבית המשפט, ולפגיעה בעקרון חופש החוזים של הצדדים לו.
אם ברשותכם עסק אשר השקעתם בו רבות והוצאתם כספים עבור המוניטין שלו, הנכם זכאים להיות מוגנים מכורח החוק מפני עוולות של אנשים ובעלי עסקים אחרים המתחרים בך בצורה בלתי הוגנת.
בפסק דין שהתקבל לאחרונה נצרך בית המשפט לשאלה האם ניהול הליך משפטי שלא בתום לב באופן אשר גורם לנתבע נזקים למוניטין ולעוגמת נפש, יכול להוות לשון הרע או האם הוא חוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע לרבות ההגנה מלשון הרע שעולה במהלך דיון משפטי.
הזכות להתאגדות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת של בעלי מניות בחברה, עומדים כעקרונות על בדיני התאגידים ומאפשרים בעצם חלק ניכר מהפעילות העסקית במשק. אלא שעקרונות אלה עלולים להוות כלי בידי בעלי מניות להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות המפריד ביניהם ובין החברה שבבעלותם, לצורך השגת מטרות שאינן כשרות, תוך תרמית הציבור ולקבל את ההגנה מפני אחריות אישית למעשים אלו. במקרים אלו יש לפנות להליך של הרמת מסך בין החברה ובין בעלי מניותיה וחיוב אישי של בעלי המניות בחובות החברה. המאמר להלן סוקר בקצרה את תולדותיו של הליך הרמת המסך ואת הנסיבות והתנאים בהם יבוצע בדין הישראלי.
בפסק דין אשר התקבל לאחרונה, מנתח בית המשפט את האופן בו יש לבחון מדגם רשום לצורך בדיקת הפרתו, מוסיף את מבחן החידוש כרף חדש אשר יש לעבור על מנת ליהנות מהגנת המדגם, תוך יצירת אי וודאות לבעלי מדגמים רשומים לגבי זכויותיהם והגנתן.