טענת לשון הרע בגין ניהול הליכים משפטיים שלא בתום לב

האם זכאי מעצב אופנה לתבוע בגין העתקת דגמים בעיצובו, מה הן זכויותיו המשפטיות, וכיצד בידיו להגן על זכויות אלו? בפסק דין שניתן לאחרונה בחן בית המשפט המחוזי בתל אביב, תובענה בעילות משפטיות רבות אשר הוגשה בגין העתקה לכאורה של דגמים ועיצובים מתחום האופנה, וממנה ניתן ללמוד על זכויותיו של מעצב אופנה בדגמים בעיצובו.

לפני ארבע עשרה שנים התקבל פסק דין חדש ומהפכני אשר הפך על פיה את שיטת פרשנותם של חוזים אשר היתה נהוגה עד אותו המועד, והותירה את עולם המשפט באי וודאות משפטית. אותו פסק דין קבע כי בית המשפט יפרש חוזה על פי שילוב של לשון החוזה ונסיבות חיצוניות ללשונו, ובמקרים מסוימים אף על פי אמות מידה אובייקטיביות הנהוגות בחוזים מסוגו, באופן אשר הסתיים לא אחת בקריאת תניות שלא קיימות בחוזה, אל תוכו, על ידי בית המשפט. האם פסק הדין שניתן לאחרונה פותח פתח ליציבות בפרשנות חוזים?

בפסק דין אשר התקבל לאחרונה, מנתח בית המשפט את האופן בו יש לבחון מדגם רשום לצורך בדיקת הפרתו, מוסיף את מבחן החידוש כרף חדש אשר יש לעבור על מנת ליהנות מהגנת המדגם, תוך יצירת אי וודאות לבעלי מדגמים רשומים לגבי זכויותיהם והגנתן.