פורסם ב 5/4/2011 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
הלכה ידועה היא, ואף הציבור הרחב ער לה, כי אישה ש"זנתה", היינו הייתה מעורבת ביחסים אינטימיים עם גבר שאינו בעלה, מחויבת בגירושין. בעלים רבים, במהלך סכסוך גירושין, אשר נשותיהם נכנסות לקטגוריה זו, עושים את כל המאמצים, בשיתוף פעולה, עם עורכי דינם, כדי להביא הוכחות שהאישה אכן בגדה ובוגדת בבעלה וזאת במטרה להשיג יתרונות משמעותיים במשא ומתן, לרבות קבלת הגט המיוחל.
לכאורה זה נשמע פשוט ואפילו ברור. כולם יודעים כי כדי "לעשות סדר" ברכושך לאחר אחרית ימיך, במידה וצריך לעשות סדר, יש לערוך צוואה. אם כך, היכן הקושיה? ובכן, פעמים רבות, והדבר הולך והופך לנפוץ, בני זוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם אינם נשואים אך חולקים יחד פרק זמן של חיים משותפים, עורכים הסכמים הנוגעים לרכושם ולממונם, וקובעים הסדרים שונים המתאימים להם, כפי שסוכם ביניהם.
על פי החוק במדינתנו, הדרך הבלעדית לחלק רכוש לאחר המוות, הינה על דרך של צוואה בלבד. אדם אשר מבטיח או מתחייב כי לאחר מותו, הכספים יועברו למאן דהוא, הבטחה זו אין לה כל תוקף. כך גם, אם אדם שומר כספים לטובת אחר, כדי שאלה יעברו לאחר אחרי מותו, גם אז, אם אותו אדם אינו נותן הוראה מפורשת בענין זה בצוואה, הרי שאין לכוונתו כל תוקף ואי אפשר לקיימה