פורסם ב 9/6/2010 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
כל עוד האם תתנגד למשמורת משותפת, לא ניתן לכפות זאת עליה. הואיל ועצם ההתנגדות, לא תאפשר בשטח שיתוף פעולה והדבר יפגע בטובתם של הילדים. הווה אומר, גם אם מראש, עדיף היה לילדים שתהיה משמורת משותפת, אזי עצם ההתנגדות של מי מההורים, פוגעת בילדים ומונעת קיומה של משמורת שכזו. על כן, גם פקידת הסעד, בסופו של דבר, בד"כ, תמליץ כי טובתם של הילדים באותו מקרה, תהא משמורת לאם בלבד. ועוד, יש לציין, כי אין ליפול שבי תחת המושג של משמורת משותפת. בסופו של יום, מה שחשוב הוא מידת הקשר והמעורבות שיש לכל אחד מההורים בחיי הילדים. ללא כל קשר בידי מי המשמורת, דרך הערוץ של הסדרי הראיה וההידברות בין ההורים, ניתן להשיג הרבה יותר. עוד יש להדגיש, כי גם במצב של משמורת משותפת נפסקים מזונות ילדים אותם על האב לשלם לידי האם. המזונות יהיו מופחתים, על פי מידת ההסדרים, היכולת הכלכלית של כ"א מהצדדים ושיקול דעת ביהמ"ש, כאשר בהוצאות החריגות נושאים הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
בסופו של דבר, עדיפה תמיד הסכמה בין הצדדים ונכונות להתאמץ על מנת להבין כל אחד את צרכי השני ונקודת ההשקפה שלו, ובפרט את טובתם של הילדים; שכן עצם ההסכמה, ללא קשר כמעט לתכנים שבה, תייצר שקט ותתאים גם לילדים.
האמור לעיל מהווה מאמר כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי מכל סוג. לייעוץ פרטני בנושאי דיני משפחה, גירושין, צוואות, חלוקות רכוש והסכמי ממון, יש לפנות ל: משרד עורכי דין - עו"ד סיגל מוסקוביץ .
|
|
בשנים האחרונות יותר ויותר נכנסים בתי המשפט לתוך נבכי מערכת היחסים בין בני זוג, ומנסה לבחון אותה ולשפוט אותה ולהכניס בה שיקולים של האדם הסביר, של צדק, של תום-לב ומידת המוסר. כך, למשל, כיום נוהגים בתי המשפט למשפחה לחייב בעלים סרבני גט בתשלום מאות אלפי שקלים לאשה, בגין אי שחרורה מעול הנישואין עמם. כך, נוהגים בתי המשפט לחייב גברים אלימים בפיצוי
קיומו של פסק דין הקובע את חיובו של אב במזונות ילדיו, הוא נחמד. אך לא תמיד הוא מספק. אם האב בוחר שלא לקיים את פסק הדין ולא לשלם את המזונות, או לשלם באופן חלקי, יש צורך לקום ולעשות מעשה ולנקוט בפעולות אשר יביאו לידי גביית הכספים. רבים סבורים כי מערכת ההוצאה לפועל הקיימת בארץ, היא כזו שפועלת מעצמה ודואגת לגביית הכספים.
האומנם בני זוג שהינם ידועים בציבור, יורשים האחד את השני? האומנם זכות זו הינה אוטומטית? האומנם זכות זו ברורה מאליה? האם צד ידוע בציבור המעוניין להותיר את רכושו לבני משפחה אחרים ולא לבן-הזוג, האם עליו לערוך צוואה, על מנת למנוע מצב בו יירש בן הזוג את רכושו?
אדם כותב צוואה ובה מצווה לפלוני אלמוני את רכושו. לכאורה, הדברים פשוטים. הכל ברור. מדוע בכלל צריכה ו/או עלולה להתעורר איזושהי בעיה? ובכן, קחו לדוגמא אדם שכתב צוואה ובה קבע כי הדירה שלו ברחוב פלוני הוא מוריש לבנו הבכור. בינתיים, מאז עריכת הצוואה הוא צבר רכוש נוסף. מה דינו של אותו רכוש? האם גם הרכוש הנוסף הוא לבן הבכור? האם רק לילדים האחרים? האם לכל הילדים בחלקים שווים, מבלי כל קשר לאותה דירה ספציפית שהוריש לבן הבכור?
Legalinfo.co.il - פורטל משפטי מיוחד לאזרח בישראל המציג מבחר רחב של עורכי דין מובילים אשר מתמחים כל אחד בתחומו. יש לציין כי המידע באתר אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או כל תחליף לו, למען הסר ספק, שימוש בתוכן המוצג באחריות הגולש בלבד - באחריות כל גולש לבדוק את אמיתות המידע המוצג באתר באופן פרטני ועצמאי. **הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר (c) כל הזכויות שמורות 2016
