פורסם ב 9/6/2010 ע"י עורכת דין סיגל מוסקוביץ-בכר
כל עוד האם תתנגד למשמורת משותפת, לא ניתן לכפות זאת עליה. הואיל ועצם ההתנגדות, לא תאפשר בשטח שיתוף פעולה והדבר יפגע בטובתם של הילדים. הווה אומר, גם אם מראש, עדיף היה לילדים שתהיה משמורת משותפת, אזי עצם ההתנגדות של מי מההורים, פוגעת בילדים ומונעת קיומה של משמורת שכזו. על כן, גם פקידת הסעד, בסופו של דבר, בד"כ, תמליץ כי טובתם של הילדים באותו מקרה, תהא משמורת לאם בלבד. ועוד, יש לציין, כי אין ליפול שבי תחת המושג של משמורת משותפת. בסופו של יום, מה שחשוב הוא מידת הקשר והמעורבות שיש לכל אחד מההורים בחיי הילדים. ללא כל קשר בידי מי המשמורת, דרך הערוץ של הסדרי הראיה וההידברות בין ההורים, ניתן להשיג הרבה יותר. עוד יש להדגיש, כי גם במצב של משמורת משותפת נפסקים מזונות ילדים אותם על האב לשלם לידי האם. המזונות יהיו מופחתים, על פי מידת ההסדרים, היכולת הכלכלית של כ"א מהצדדים ושיקול דעת ביהמ"ש, כאשר בהוצאות החריגות נושאים הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
בסופו של דבר, עדיפה תמיד הסכמה בין הצדדים ונכונות להתאמץ על מנת להבין כל אחד את צרכי השני ונקודת ההשקפה שלו, ובפרט את טובתם של הילדים; שכן עצם ההסכמה, ללא קשר כמעט לתכנים שבה, תייצר שקט ותתאים גם לילדים.
האמור לעיל מהווה מאמר כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי מכל סוג. לייעוץ פרטני בנושאי דיני משפחה, גירושין, צוואות, חלוקות רכוש והסכמי ממון, יש לפנות ל: משרד עורכי דין - עו"ד סיגל מוסקוביץ .
סוגיית המזונות הינה סוגיה כואבת לשני ההורים ומהווה סלע מחלוקת קשה בין צדדים מתגרשים. כאשר ההורים מתגוררים ביחד, הכנסותיהם נכנסות בד"כ לחשבון אחד ואלה מכסות את כל הוצאות המשפחה, היינו בני הזוג וכל אחד מהילדים. הם לא ממש מרגישים כמה כל אחד מהם מוציא על הילדים ומה חלקם של
לכאורה זה נשמע פשוט ואפילו ברור. כולם יודעים כי כדי "לעשות סדר" ברכושך לאחר אחרית ימיך, במידה וצריך לעשות סדר, יש לערוך צוואה. אם כך, היכן הקושיה? ובכן, פעמים רבות, והדבר הולך והופך לנפוץ, בני זוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם אינם נשואים אך חולקים יחד פרק זמן של חיים משותפים, עורכים הסכמים הנוגעים לרכושם ולממונם, וקובעים הסדרים שונים המתאימים להם, כפי שסוכם ביניהם.
הגדלת מזונות תתבצע כאשר סכום המזונות הראשוני הוא "סכום מינימום" - מה זה אומר בדיוק ובאילו מקרים הדבר רלוונטי? כל התשובות לפניכם.
אדם כותב צוואה ובה מצווה לפלוני אלמוני את רכושו. לכאורה, הדברים פשוטים. הכל ברור. מדוע בכלל צריכה ו/או עלולה להתעורר איזושהי בעיה? ובכן, קחו לדוגמא אדם שכתב צוואה ובה קבע כי הדירה שלו ברחוב פלוני הוא מוריש לבנו הבכור. בינתיים, מאז עריכת הצוואה הוא צבר רכוש נוסף. מה דינו של אותו רכוש? האם גם הרכוש הנוסף הוא לבן הבכור? האם רק לילדים האחרים? האם לכל הילדים בחלקים שווים, מבלי כל קשר לאותה דירה ספציפית שהוריש לבן הבכור?