פורסם ב 7/7/2009 ע"י עו"ד קרן בק פוגל
זכות הפטנט היא הזכות הבלעדית לעשות שימוש באמצאה. אמצאה הכשירה לרישום פטנט על פי חוק הפטנטים היא מוצר או תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהוא חדש, מועיל, ניתנן לשימוש תעשייתי ויש בו התקדמות המצאתית.
מטרתם של דיני הפטנטים היא לתת בלעדיות לבעל הפטנט בשימוש בו והאפשרות הבלעדית ליהנות מהתועלת הכלכלית הנובעת משימוש בו על מנת שיוכל לפרסם את הפטנט (פטנט מפורסם עם רישומו) ללא פגיעה באינטרס הכלכלי האמור. בכך משרת הדין את האינטרס הציבורי בפרסום הפטנט על בוריו ותרומתו לקידום התעשייה הטכנולוגיה והמדע.
ממציא אינו רשאי לרשום פטנט על אמצאה שכבר קיימת, וקרה לא אחת שרעיון אשר נהגה במוחו הקודח של אחד, התגלה כפטנט אשר כבר נרשם במקום אחר בעולם. לפיכך אחד התנאים הראשונים לממציא הוא לערוך בדיקה, בין עצמאית ובין באמצעות משרד עורכי פטנטים של הפטנטים הקיימים כיום והאם יש ביניהם חפיפה מלאה או חלקית לאמצאתו.
מאחר ועל פי דיני הפטנטים לזמן מעמד חשוב בבחינת "כל הקודם זוכה", על הממציא יהיה לפעול לרישום הפטנט בהקדם האפשרי תוך התחשבות במדינות בהם יירשם הפטנט והמדינות בהן לממציא אינטרס להגנה על הפטנט. על הבקשה לרישום פטנט לכלול את מאפיינים של הפטנט ותיאורים טכניים לרבות שרטוטים וכיו"ב.
קיימת אפשרות להגיש בקשה זמנית לרישום פטנט (provisional application), אשר על אף שאינה תחליף לבקשה מסודרת לרישום פטנט, יכולה להוות בסיס לבקשה עתידית לפטנט, היא פשוטה וזולה יותר, והיא עוצרת את מירוץ הזמן ומאפשרת לבעל האמצאה ל"תפוס" את תאריך רישום הבקשה הזמנית לשנה בה עליו להגיש בקשת רישום פטנט מסודרת.
כמובן שלאורך כל תקופת ההליכים המפורטים לעיל, על בעל האמצאה לשמור על הפטנט שלו בסודיות מוחלטת על מנת שלא ייעשה שימוש באמצאה באמצעות הגשת בקשות נגדיות בגין אותו רעיון. על הממציא או על חברה יזמית אשר בדעתם ליצור קשרים עסקיים בנוגע לרעיון שבידם, להחתים את הגופים עמם נוצרים אותם קשרים עסקיים על הסכם סודיות מתאים המנוסח באופן שיימנע גניבת הרעיון ושימוש בו על ידי אחרים.
האמור לעיל מהווה מאמר כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי מכל סוג.
האם ניתן לרשום סימן מסחר על סיסמאות (סלוגנים)? אם כן, מה המבחנים שעל אותה סיסמא לעמוד בהם על מנת לזכות ברישום כסימן מסחר. רשם סימני המסחר בחן לאחרונה סיסמא וקבע את אמות המידה.
לפני ארבע עשרה שנים התקבל פסק דין חדש ומהפכני אשר הפך על פיה את שיטת פרשנותם של חוזים אשר היתה נהוגה עד אותו המועד, והותירה את עולם המשפט באי וודאות משפטית. אותו פסק דין קבע כי בית המשפט יפרש חוזה על פי שילוב של לשון החוזה ונסיבות חיצוניות ללשונו, ובמקרים מסוימים אף על פי אמות מידה אובייקטיביות הנהוגות בחוזים מסוגו, באופן אשר הסתיים לא אחת בקריאת תניות שלא קיימות בחוזה, אל תוכו, על ידי בית המשפט. האם פסק הדין שניתן לאחרונה פותח פתח ליציבות בפרשנות חוזים?