קצת על תובענות יצוגיות

תובענה ייצוגית היא תובענה על פי חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006, אשר נועדה בעיקר להגן על זכויותיהם ולמתן סעד לאלו אשר אין ידם מאפשרת לגשת לערכאות, או שגישה לערכאות עבורם כיחידים, אינה משתלמת. תובענה ייצוגית באה לגרום להרתעה מפני הפרת החוק ולניהול יעיל והולם של תביעות. חוקים שונים מפנים לחוק תובענות ייצוגיות ולאפשרות של תובענה ייצוגית כהליך למתן סעד בגין הפרתם.

תחילתה של תובענה ייצוגית בתובענה (תביעה) של תובע שהוא בעל אותה עילה אשר לחברי הקבוצה אותה הוא מייצג, אשר מוגשת לבית המשפט ולצידה בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, קרי, כתובענה אשר מוגשת בשם אותה קבוצה. לא ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל כל עילה והעילות להגשתה מפורטות בחוק, ובחוקים נוספים כמו ענייני צרכנות, תביעות נגד תאגידים בנקאיים, נגד חברות ביטוח, בשאלות של איכות הסביבה, ענייני עבודה, תכנון ובניה ועוד.  ניתן, כמו כן לתבוע בתובענה ייצוגית גם את המדינה ורשויותיה, רשויות מקומיות ותאגידים שהוקמו על פי דין.
טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית יש לבדוק אם הוגשה בקשה דומה לתובעה ייצוגית בפנקס התובענות הייצוגיות אשר מתנהל על ידי מנהל בית המשפט.

בית משפט מאשר תביעה כתובענה ייצוגית אם (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;  (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

תובענות ייצוגיות אשר מקבלות אישור ככאלו, מסתיימות כמעט תמיד בהסכם פשרה בין התובע הייצוגי ובין הנתבע בעיקר בשל העובדה כי תובענה ייצוגית היא הליך ארוך ויקר אשר תומו אינו ברור לצדדים, ולרוב לנתבעים עדיף להגיע להסכם פשרה עם התובע הייצוגי אשר יסיים את ההליך ללא צורך בפסק דין אשר יהווה גם תקדים משפטי נגד אותו הנתבע. מאחר והסכם פשרה מזכה את התובע הייצוגי ואת עורך דינו בשכר טרחה ראוי עבור ניהול התביעה, דורש הסכם הפשרה את אישור בית המשפט על מנת לדאוג כי הפשרה כן מייצגת את אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת בהתחשב בתביעה ונסיבותיה.

 

האמור לעיל מהווה מאמר כללי ואין לראות בו ייעוץ משפטי מכל סוג.